איזו דיאטה לירידה במשקל? מה מלמדים 48 ניסויים אקראיים

כל משפחות הדיאטות הגדולות, מהדלות ביותר בפחמימות ועד לדלות ביותר בשומנים, מלוות כולן בירידה במשקל, והפערים ביניהן נשארים קטנים. זו המסקנה של מטא-אנליזת רשת של 48 ניסויים אקראיים, בקרב 7 286 משתתפים (Johnston ואח’, JAMA, 2014). ניסוי DIETFITS עבר לאחר מכן למבחן ישיר, עם 609 מבוגרים במעקב של 12 חודשים: ירידה ממוצעת של 5,3 קילוגרם בתזונה דלה בשומנים, 6,0 קילוגרם בתזונה דלה בפחמימות, פער שאינו מובהק ושאותו לא מסבירים לא הגנטיקה ולא האינסולין (Gardner ואח’, JAMA, 2018).

מה השוותה המטא-אנליזה של 48 הניסויים

48 הניסויים שאספו Johnston ואח’ מגיעים מ-59 פרסומים, שנשלפו מ-6 מאגרי נתונים, ומייצגים 7 286 מבוגרים בעודף משקל או בהשמנה, עם מדד מסת גוף של 25 ומעלה (Johnston ואח’, JAMA, 2014).

כל ניסוי שמר על הדיאטה הפופולרית שלו, בלי ליווי מקצועי, מול שיטת תזונה אחרת או מול היעדר דיאטה; המעקב נמשך שלושה חודשים לפחות, והמשקל נמדד אחרי 6 ואחר כך אחרי 12 חודשים (אותו מקור).

דיאטה מסוימת הופיעה רק לעתים רחוקות בכמה ניסויים, מה שהקשה על כל השוואה ישירה. מטא-אנליזת הרשת עוקפת את המכשול: היא מחברת את הדיאטות בזוגות, כשכל חוליה נשענת על הניסויים שהעמידו אותן זו מול זו (אותו מקור).

מול היעדר דיאטה, הירידה במשקל הגיעה ל-8,73 קילוגרם אחרי 6 חודשים בתזונה דלה בפחמימות, לעומת 7,99 קילוגרם בתזונה דלה בשומנים; אחרי 12 חודשים, שתי המשפחות התקרבו זו לזו סביב 7,3 קילוגרם (אותו מקור).

המודל גם מכמת את השפעת הליווי ההתנהגותי, 3,23 קילוגרם אחרי 6 חודשים לעומת 1,08 קילוגרם אחרי 12 חודשים, ואת זו של הפעילות הגופנית, 0,64 קילוגרם לעומת 2,13 קילוגרם (אותו מקור).

פערים מזעריים בין הדיאטות המכונות בשם

הפער הגדול ביותר בין שתי דיאטות מכונות בשם הגיע ל-1,71 קילוגרם: אחרי 6 חודשים, דיאטת אטקינס הקדימה את דיאטת Zone (Johnston ואח’, 2014).

לדעת המחברים, הירידה במשקל שהושגה עם תזונה דלה בפחמימות או בשומנים, זו או זו, מובהקת, והפערים בין דיאטות מכונות בשם נשארים מצומצמים (אותו מקור).

ניסוי DIETFITS: שתי דיאטות, שנים-עשר חודשי מעקב

DIETFITS גייס 609 מבוגרים בני 18 עד 50, בלי סוכרת, שמדד מסת הגוף שלהם נע בין 28 ל-40. ההקצאה האקראית חילקה את המתנדבים בין תזונה בריאה דלה בשומנים לתזונה בריאה דלה בפחמימות (Gardner ואח’, JAMA, 2018). הניסוי התנהל באתר אחד, והגיוס נמשך מ-2013 עד 2015 (אותו מקור).

הליווי לא היה שונה בין הקבוצות: 22 מפגשים קבוצתיים על פני שנים-עשר חודשים, בהנחיית מחנכים, עם אותה מטרה: הגרסה של הדיאטה שהכי ניתן להחזיק לאורך זמן (אותו מקור).

אחרי 12 חודשים, הירידה הממוצעת במשקל הגיעה ל-5,3 קילוגרם בקבוצת הדלה בשומנים ול-6,0 קילוגרם בקבוצת הדלה בפחמימות. בין השתיים, הפער של 0,7 קילוגרם לא היה מובהק סטטיסטית (רווח סמך של 95 %: מ-0,2 עד 1,6 קילוגרם). הצריכה שהושגה בפועל הייתה שונה הרבה יותר: 48 % פחמימות מצד אחד לעומת 30 %, ו-29 % שומנים לעומת 45 % (אותו מקור).

481 מתוך 609 משתתפים, כלומר 79 %, סיימו את המעקב, ו-18 אירועים חריגים שתועדו התחלקו באופן שווה בין הקבוצות. פרופילי השומנים ולחץ הדם השתפרו בשתי הקבוצות; הכולסטרול LDL עלה בקבוצת הדלה בפחמימות (אותו מקור).

הטווח האישי חרג בהרבה מהפער בין הקבוצות: מ-30 קילוגרם שירדו ועד 10 קילוגרם שעלו בכל קבוצה, פיזור הקרוב ל-40 קילוגרם (אותו מקור).

לא הגנים ולא האינסולין הפרידו בין הדיאטות

נותר עקבות אחד שמחקרים קודמים עקבו אחריו: האם הדיאטה הנכונה תלויה בפרופיל של כל אדם? הניסוי בחן שני סמנים, פרופיל גנטי שנבנה על שלושה פולימורפיזמים, ורמת האינסולין שנמדדה שלושים דקות אחרי עומס גלוקוז. בתחילה, 40 % מהמשתתפים נשאו את הפרופיל שמזוהה עם הדיאטה הדלה בשומנים, ו-30 % את זה שמזוהה עם הדלה בפחמימות (Gardner ואח’, 2018).

לא נמצאה שום אינטראקציה בין הדיאטה שנעקבה לפרופיל הגנטי (P = 0,20), ולא בין הדיאטה להפרשת האינסולין (P = 0,47) (אותו מקור).

עבודה רטרוספקטיבית קודמת צפתה בפער של 6 קילוגרם לעומת 2 קילוגרם בהתאם להתאמת המשתתפות לגנוטיפ. DIETFITS תוכנן לבחון את ההשערה הזו באופן פרוספקטיבי; הוא לא אישר אותה (אותו מקור).

שני הסמנים האלה לא אפשרו לזהות איזו דיאטה מתאימה למי, מציינים המחברים (אותו מקור).

ההיצמדות לאורך זמן

המטא-אנליזה מ-2014 קושרת את ההמלצה שלה לקריטריון פשוט: להציע את הדיאטה שהמטופל יצליח לשמור עליה (Johnston ואח’, 2014).

מטא-אנליזה שנייה, על 27 מחקרים, מכמתת את ההיצמדות לתוכניות הרזיה. השיעור הממוצע עומד על 60,5 %, והוא יורד עם משך הזמן: 69,9 % בתוכניות של פחות מ-12 חודשים, 53,0 % באלו של שנה ומעלה (Lemstra ואח’, Patient Preference and Adherence, 2016).

שני מנופים משפרים את השיעורים האלה, פי 1,65 עבור הנחיית המפגשים, פי 1,29 עבור תמיכה חברתית (אותו מקור).

משך הזמן נשאר הנקודה הרגישה אחרי סוף התוכניות: סקירה של Hall ו-Kahan מדווחת שבמטא-אנליזה של 29 מחקרים, יותר ממחצית המשקל שירד חוזר בתוך שנתיים, ויותר מ-80 % בתוך חמש שנים (Hall ו-Kahan, Medical Clinics of North America, 2018).

השמנה והפרעות אכילה: המעקב המקצועי

הניסויים שתוארו כאן עסקו במבוגרים בלי סוכרת (Gardner ואח’, 2018). מצבים אחרים דורשים מעקב רפואי שהפרוטוקולים האלה לא מכסים.

השמנה מסווגת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כמחלה כרונית וחוזרת; ב-2022, 890 מיליון מבוגרים חיו עם השמנה (WHO, 2025).

אצל אדם שחי עם השמנה, ירידה של 5 % עד 10 % מהמשקל מפחיתה את הסיכון להופעת סוכרת מסוג 2 (HAS, 2011).

בצרפת, ה-Haute Autorité de Santé (HAS) דורש שעודף משקל והשמנה יטופלו בידי רופא המסגרת, במעקב מתוכנן (HAS, 2011). הוא גם מזהיר מפני דיאטות עוקבות, שתנודות המשקל שלהן עלולות להיות מסוכנות לבריאות (אותו מקור).

הפרעות באכילה, אנורקסיה נרבוזה או בולימיה, הן בתחום טיפולם של אנשי מקצוע בתחום הבריאות שהוכשרו לכך (Assurance Maladie, 2026).

שום דבר בתוצאות האלה לא מחליף את ההערכה של מצב אישי, ששייכת לאיש מקצוע בתחום הבריאות (HAS, 2011 ; WHO, 2025).